המספר

מספר סיפורים הוא מספר סיפורים או ספינר, ההבדל הוא שמספר הסיפורים ישמור על האמת, בעוד שמסווה לא יהיה כבול לאמת. לפני נס התקשורת האינטרנטית, ובמיוחד לפני שלערים היה מוציא לאור של עיתונים, הידיעה הופצה על ידי מספרי סיפורים שנהגו לעמוד בפינות הרחוב בהן עברו רוב האנשים כדי ללכת לעבודה או לקנות מזון וסחורות אחרות.

מספר הסיפורים התפרנס מלספר סיפורים מעניינים. אולי מישהו היה זורק לך מטבע בכובע או גזר בקופסה שלך אם הסיפור היה טוב או אם המידע בו היה שימושי. אם הוא לא היה מקבל מטבע או גזר, מספר הסיפורים המיומן היה עובר לפינה אחרת שבה קהל אחר עשוי להיות נחמד אליו יותר. מספרי סיפורים כנראה התפתחו מפייטנים או מינסטרלים.

פייטן היה משורר. הוא דיקלם סיפורים מסורתיים על תהילה או קלון. סיפור חג המולד של צ’ארלס דיקנס יהיה דוגמה לסוג הסיפור שהוא יכול לספר. שוב, אם זה תוסס ומעניין, אתה יכול לאכול משהו אחרי הקריינות. מינסטר הכניס מוזיקה לסיפורים שלו. מחזות זמר היום מתחילים לראשונה במינסטרלים. כל אחד מהמתקשרים הללו יכול להיות מועסק ישירות על ידי אנשים חזקים שהיו להם שאיפות פוליטיות או על ידי אנשים שווא שהיה להם כסף להעסיק אותם.

בסרט “מונטי פייתון והגביע הקדוש” העסיק סר רובין מינסטרל שהלך בעקבותיו ושר על מעשי הגבורה שלו. ככל הנראה, סר רובין לא שילם טוב למיניסטר שלו, כי המיניסטר שינה את המסר לשיר על הפחדנות האחרונה של סר רובין. ההפרדה הזו בין פייטן או מזמר לפטרונו הייתה אפשרית. פוליטיקאי לקח סיכון גדול בכך ששכר פייטן שיספר או מזמר שישיר מסר שבח מעוצב בקפידה ברחבי העיר. מה שהיה הסכם התשלום יכול להתבטל בסחיטה. “שלם עכשיו כפול, או שאני אשיר שזה היה שקר ואתה רמאי.”

היום אנחנו חיים במאה ה-21. בעוד שעבודת המינסטרלים התפתחה לביצועים של להקות ומחזות זמר (מופעים), ועבודת הפייטנים כתובה בספרים, את מספר הסיפורים ניתן למצוא היום בכל מקום. הוא או היא נוהגים בסירה שטוחה מלאה בתיירים באוורגליידס, נוהג ברכב מוגבה מלא אורחים בפארק ממלכת החיות של דיסני וורלד, ובאינטרנט, מספרי סיפורים נקראים בלוגרים.

Leave a Comment